×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע יורה דעה ס״דשו״ע
;?!
אָ
דין איזו חלבים הם המותרין והאסורין לאכילה, ובו כ״א סעיפים (א) חֵלֶב שׁוֹר וְכֶבֶשׁ וָעֵז, אָסוּר. וְשֶׁל שְׁאָר מִינִים, מֻתָּר. כּוֹי, חֶלְבּוֹ אָסוּר. (ב) הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ עֻבָּר בֶּן שְׁמוֹנָה אוֹ בֶּן תִּשְׁעָה, בֵּין חַי בֵּין מֵת, חֶלְבּוֹ וְגִידוֹ מֻתָּר. וְהָא דִּבְּבֶן תִּשְׁעָה מֻתָּר, דַּוְקָא כְּשֶׁלֹּא הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֲבָל אִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם שָׁלְמוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמְצָאוֹ חַי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע חֶלְבּוֹ אָסוּר, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ כָּל הַחוּטִים וְהַקְּרוּמִים הָאֲסוּרִים בִּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת. {וְחֵלֶב נֵפֶל אָסוּר אִם הִפִּילָה הַבְּהֵמָה.} (ג) הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעִי בְּהֵמָה וְתָלַשׁ חֵלֶב מִבֶּן תִּשְׁעָה חַי שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְהוֹצִיאוֹ, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם חֵלֶב כְּעַל חֵלֶב בְּהֵמָה גְּמוּרָה. (ד) אֵיזֶהוּ חֵלֶב, כָּל שֶׁהוּא תּוֹתָב קְרוּם וְנִקְלָף, וְשֶׁלֹּא יְהֵא בָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ. (ה) הָאַלְיָה מֻתֶּרֶת, וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקֵּר מִמֶּנָּהּ מַה שֶּׁלְּצַד פְּנִים. {הַגָּה: גַּם צָרִיךְ לְהָסִיר חוּטֵי הָאַלְיָה, כִּי יוֹנְקִים מֵחֵלֶב הַכְּלָיוֹת (הַמָּרְדְּכִי וְרוֹקֵחַ).} (ו) חֵלֶב הַכְּסָלִים וּקְרוּם שֶׁעֲלֵיהֶם, אָסוּר. (ז) חֵלֶב שֶׁתַּחַת הַמָּתְנַיִם, אָסוּר. {הַגָּה: וְסֵדֶר נִקּוּר אֵלּוּ הַחֲלָבִים צָרִיךְ רְאִיָּה מִן הַבָּקִי בְּנִקּוּר, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בַּסֵּפֶר. וְכָל אֵלּוּ הַחֲלָבִים אֵין לָחוּשׁ לָהֶם אֶלָּא בַּאֲחוֹרַיִם שֶׁל בְּהֵמָה, אֲבָל בַּחֲצִי הַבְּהֵמָה שֶׁל פָּנִים אֵין בָּהֶם מֵחֲלָבִים אֵלּוּ, רַק קְצָת מִן הַקְּרוּם שֶׁעַל חֵלֶב הַכְּסָלִים, הַנִּשְׁאָר בְּרֹאשׁ הַדְּפָנוֹת עַל הַכְּסָלִים, הַנִּשְׁאָר שָׁם בְּרֹאשָׁהּ, וְצָרִיךְ לְהָסִיר אוֹתוֹ הַקְּרוּם מִשָּׁם (ד״ע) וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַפְרִיד גַּם כֵּן הַבָּשָׂר הַנִּדְבָּק שָׁם זֶה עַל גַּב זֶה וְלִגְרֹר הַחֵלֶב שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְיֵשׁ מַתִּירִין מִשּׁוּם דְּמֶחְשָּׁב חִפּוּי בָּשָׂר, וְכֵן הַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנַז (הַכֹּל בַּטּוּר).} (ח) חֵלֶב שֶׁעַל הֶמְּסֶס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, אָסוּר וְעָנוּשׁ (עָלָיו) כָּרֵת, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב. (ט) חֵלֶב הַדָּבוּק לַכֶּרֶס שֶׁתַּחַת הַפְּרִיסָה, אָסוּר. {הַגָּה: וְכֵן הַמִּנְהָג בְּכָל מָקוֹם, מִלְּבַד בְּנֵי רַיְינוּס, שֶׁנּוֹהֲגִין בְּמִקְצָתוֹ הֶתֵּר, וְאֵין מוֹחִין בְּיָדָם שֶׁכְּבָר הוֹרָה לָהֶם זָקֵן (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ״י וּמָרְדְּכַי וְרֹב הַפּוֹסְקִים). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ אִסּוּר דִּינוֹ כִּשְׁאָר חֵלֶב לְבַטְּלוֹ בְּשִׁשִּׁים (א״ו הָאָרֹךְ), אֲבָל אֵין אוֹסְרִין כֵּלִים שֶׁל בְּנֵי רַיְינוּס, הוֹאִיל וְנוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה).} (י) קְרוּם שֶׁעַל דַּד הַטְּחוֹל, וְהוּא הַצַּד הַגַּס, חַיָּבִין עָלָיו; וְשֶׁעַל שְׁאָר הַטְּחוֹל וְהַחוּטִין שֶׁבְּתוֹכוֹ, אֲסוּרִין וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם. (יא) נוֹטֵל רֹאשׁ הַגִּיד שֶׁבְּתוֹךְ הַטְּחוֹל וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ, וְנִמְשָׁכִים עִמּוֹ ג׳ חוּטִין שֶׁבְּתוֹכוֹ וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִפְסֹק שׁוּם חוּט מֵהֶם; וְאִם נִפְסַק, צָרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרָיו. (יב) הַכֻּלְיָא יֵשׁ עָלֶיהָ שְׁנֵי קְרוּמִים, הָעֶלְיוֹן חַיָּבִים עָלָיו; הַתַּחְתּוֹן וְהַחוּטִים שֶׁבָּהּ, אֲסוּרִין וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם. וְלֹבֶן שֶׁבַּכֻּלְיָא, חֵלֶב שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת נֶאֱסַר וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלָיוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן נוֹטֵל אָדָם לֹבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַכֻּלְיָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַטֵּט אַחֲרָיו, וְיֵשׁ מַחֲמִירִין לְחַטֵּט אַחֲרָיו. {הַגָּה: וְאִם לֹא חִטְּטוּ אַחֲרָיו וְהִנִּיחוּ קְצָתוֹ תּוֹךְ הַכֻּלְיָא, לְכֻלֵּי עָלְמָא מֻתָּר אִם נִתְבַּשֵּׁל כָּךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ״י שכ״כ בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ) וְדַוְקָא מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַכֻּלְיָא, אֲבָל מַה שֶּׁעַל הַכֻּלְיָא לְכֻלֵּי עָלְמָא אָסוּר (ד״מ בְּשֵׁם רא״ש פֶּרֶק ג״ה וְשֶׁכֵּן הוּא בַּשַּׁ״ס). יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, יֵשׁ מַצְרִיכִין לְנַקֵּר הַקְּרוּם הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּצַד הַכָּבֵד, מִשּׁוּם חֵלֶב הַקֶּרֶב שֶׁמֻּנָּח עָלָיו. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין עוֹד לְנַקֵּר הַשֻּׁמָן שֶׁתַּחַת הַקְּרוּם הַהוּא (רא״מ ור״ת) אֲבָל צַד פְּנִים שֶׁל צַד הָרֵאָה אֵין צָרִיךְ נִקּוּר כְּלָל (ת״ה ואוֹר זָרוּעַ) אֲבָל הַמִּנְהָג לְנַקֵּר וּלְהָסִיר שְׁנֵי קְרוּמִים, דִּלְמָא אָתֵי לְמִטְעֵי (ס״ה ואוֹר זָרוּעַ).} (יג) חוּטִין שֶׁבָּעֹקֶץ (פִּי׳ הוּא שֶׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא עָצֶה, וְהוּא קְצֶה הַשִּׁדְרָה, עָרוּךְ וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁקוֹרִין הנקא) אֲסוּרִים. וְהֵם חֲמִשָּׁה, ג׳ מִיָּמִין וּב׳ מִשְּׂמֹאל, הַג׳ שֶׁמִּיָּמִין כָּל אֶחָד מִתְפַּצֵּל לִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁנַיִם שֶׁבִּשְׂמֹאל כָּל אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּצֵּל לִשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה וְרֹאשׁוֹ הָאֶחָד מְחֻבָּר לַשִּׁדְרָה, וְרָאשֵׁי הַפִּצּוּלִין נִדְבָּקוֹת תַּחַת הֶחָזֶה בְּרָאשֵׁי הַצְּלָעוֹת, וְאוֹתָם רָאשֵׁי הַפִּצּוּלִין מְצוּיִים בַּחֲצִי הַבְּהֵמָה שֶׁל פְּנִים, וְאִי שָׁלְפֵי לְהוּ חֲמִימֵי, מִשְׁתַּלְּפֵי, וְאִי לֹא, בָּעֵי לְחַטּוּטֵי בָּתְרַיְהוּ. {הַגָּה: וְאִם הֵם שְׁרוּיִין בְּמַיִם הֲוֵי לְהוּ כַּחֲמִימֵי וּמִשְׁתַּלְּפִי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סמ״ק וְכָּל בּוֹ וְאָו״ה) וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּאֵלּוּ הַחוּטִין בְּמָקוֹם שֶׁהֵם בְּלוּעִים בַּבָּשָׂר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר״ן). וְטוֹב לְהַחְמִיר.} (יד) חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁעַל הַקֶּשֶׁת, אָסוּר מִן הַדִּין מִן הַתּוֹרָה. וְשֶׁעַל הַיֶּתֶר, אָסוּר מִמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ אִסוּר {וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּדִּינָא אָסוּר וְלָכֵן אֵין לְהָקֵל בּוֹ (רַשִׁ״י וְרא״ש וּסְמַ״ג וּסְמַ״ק וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם).} (טו) חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין, אָסוּר בְּאֹרֶךְ אַמָּה מִשֶּׁמַּתְחִילִין לָצֵאת מִן הַקֵּבָה, וּמִשָּׁם וְאֵילֵךְ שֻׁמָּן הוּא, וּמֻתָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרֹאשׁ הַמְּעִי שֶׁצָּרִיךְ לִגְרֹר חֵלֶב שֶׁעָלָיו, הוּא הַמְּעִי שֶׁיּוֹצֵא בּוֹ הָרְעִי שֶׁהוּא סוֹף הַמֵּעַיִם. וִירֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, לִגְרֹר אֹרֶךְ אַמָּה מִכָּאן וְאֹרֶךְ אַמָּה מִכָּאן. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֹרֶךְ אַמָּה מַמָּשׁ, וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל לִמְדֹּד בַּזְּרוֹעַ וְאֵין מַצְרִיכִין אֹרֶךְ אַמָּה בְּצִמְצוּם (מהרי״ל) וְאֵין צָרִיךְ לְהָסִיר רַק הַקְּרוּם עִם הַדָּבוּק בּוֹ שֶׁעַל אֹרֶךְ אַמּוֹת אֵלּוּ, אֲבָל לֹא הַשֻּׁמָּן הַדָּבוּק בַּטַּבְּחַיָּא שֶׁתַּחְתָּיו (כָּל בּוֹ) וְכֵן נוֹהֲגִין, רַק שֶׁמְּסִירִין מִן הַטַּבְּחַיָּא גַּם כֵּן חוּט אָרֹךְ שֶׁמֻּנָּח עָלָיו עִם הַשֻּׁמָן שֶׁאֶצְלוֹ. וְאִם הַטַּבָּח מָשַׁךְ הַדַּקִּין מִן הַבְּהֵמָה בְּעוֹדָן חַמִּין, נִשְׁאַר הַחֵלֶב שֶׁעַל רֹאשׁ הַדַּקִּין עִם הַדְרָא דְּכַנְתָּא, וְלָכֵן הַבָּא לֶאֱכֹל מִן הַדְרָא דְּכַנְתָּא יִגְרֹד אַמָּה מִן הַחֵלֶב לְצַד הַקֵּבָה, וְאִם לֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ, צָרִיךְ לִגְרֹד וּלְגַלֵּחַ סְבִיב עָבְיוֹ כְּדִינָר זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁנִּסְתַּפֵּק בּוֹ (מָרְדְּכַי ריש ג״ה). וְנָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהָסִיר הַקְּרוּם שֶׁעַל כָּל הַדַּקִּין בְּהַדְרָא דְּכַנְתָּא דְּעֵגֶל, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁאָרִים הַדַּקִּין עִם הַדְרָא דְּכַנְתָּא וְאוֹכְלִין הַכֹּל בְּיַחַד, עַל כֵּן מְסִירִין כָּל הַקְּרוּם שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ גַּם כֵּן שֶׁעַל רֹאשׁ הַדַּקִּין, וְנָהֲגוּ לִקַּח הַקְּרוּם מִשְּׁנֵי צְדָדָיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכֶבֶשׂ, שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהַנִּיחָן בְּיַחַד וְנִכָּר רֹאשׁ הַדַּקִּין. כֵּן נִרְאֶה טַעַם הַמִּנְהָג. אֲבָל יֵשׁ לְהַחֲמִיר וְלִקַּח הַקְּרוּם מִשְּׁנֵי צְדָדָיו גַּם בְּכֶבֶשׂ (הַכֹּל ד״ע).} (טז) אֵין מוֹלְחִין חֲלָבִים עִם הַבָּשָׂר וְלֹא מְדִיחִין אוֹתָם עִמּוֹ. וּכְלִי שֶׁמְּדִיחִין בּוֹ חֲלָבִים, אֵין מְדִיחִין בּוֹ בָּשָׂר, וְסַכִּין שֶׁחוֹתְכִין בּוֹ חֲלָבִים, אֵין חוֹתְכִין בּוֹ בָּשָׂר. (יז) נָהֲגוּ מְנַקְּרֵי הַבָּשָׂר לְנַקֵּר בְּסַכִּין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתְנִין בֶּגֶד עַל יְרֵכַיִם וְכָל שָׁעָה שֶׁנּוֹגֵעַ הַסַכִּין בַּחֵלֶב מְקַנְּחוֹ בּוֹ. וְנָכוֹן לְלַמֵּד אָדָם לִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיְּשַׁפְשְׁפוּ הַבָּשָׂר יָפֶה בְּמַיִם. (יח) אֵין פּוֹרְשִׂין הַכְּסָלִים עַל גַּבֵּי הַבָּשָׂר בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִצְטַּנֵּן חֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִמּוֹחַ וְנִבְלָע בַּבָּשָׂר. {הַגָּה: וְכֵן יֵשׁ לְנַקֵּר הַבָּשָׂר תּוֹךְ ג׳ יָמִים מִן הַחֵלֶב, שֶׁלֹּא יִתְקַשֶּׁה הַחֵלֶב שֶׁבּוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא נִקְּרוֹ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, אֵין לֶאֱסֹר בְּדִיעֲבַד אֶלָּא מְנַקְּרוֹ אַחַר כָּךְ וְשָׁרֵי (תְּשׁוּבַת הָרא״ש ומהרא״י בִּפְסָקָיו סִימָן ע״ז).} (יט) כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים אִם נַעֲשׂוּ, לֹא נֶאֱסַר הַבָּשָׂר, וְאֵין מַכִּין הָעוֹשֶׂה, אֶלָּא מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה. {וְאִם עָשָׂה, מֻתָּר, רַק שֶׁיְּשַׁפְשֵׁף הַבָּשָׂר הֵיטֵב (ר״ן פ״ק דְּחֻלִּין).} (כ) אֵין מוֹלְחִין הַבָּשָׂר קֹדֶם שֶׁיָּסִירוּ הַחוּטִין וְהַקְּרוּמִים הָאֲסוּרִים וְגִיד הַנָּשֶׁה; וְאִם מְלָחָם, מְסִירָם אַחַר כָּךְ וּמְבַשֵּׁל הַבָּשָׂר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר עַד שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ כְּדֵי קְלִפָּה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן שִׁשִּׁים כְּמוֹ בִּשְׁאָר חֵלֶב הַנִּמְלָח עִם בָּשָׂר, דקי״ל בְּשִׁשִּׁים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סי׳ ק״ה, וְיֵשׁ לְהָקֵל וּלְהַתִּירוֹ עַל יְדֵי קְלִפָּה (הַמַּגִּיד בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים) אִם יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד קְצָת, מֵאַחַר דְּיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בְּלֹא קְלִפָּה, וְגַם אֵין שַׁיָּךְ לִגְזֹר מִשּׁוּם חֵלֶב שָׁמֵן דִּמְפַעְפֵּעַ, דְּכָל הַקְּרוּמִים אֵינָם רַק חֵלֶב כָּחוּשׁ (מָרְדְּכַי וס״ה) יֵרָאֶה דְּיֵשׁ לִסְמֹךְ אַמָּאן דְּמַתִּיר בִּקְלִפָּה. וְעַיֵּן לְקַמָּן סי׳ ק״ה.} (כא) טַבָּח שֶׁדַּרְכּוֹ לְנַקֵּר בָּשָׂר וְנִמְצָא אַחֲרָיו חוּט אוֹ קְרוּם, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וּמָזְהִירִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יְזַלְזֵל בְּאִסוּרִין. אֲבָל אִם נִמְצָא אַחֲרָיו חֵלֶב. אִם הוּא כִּשְׂעוֹרָה, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאִם נִמְצָא אַחֲרָיו כַּזַּיִת, וַאֲפִלּוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת וּמַעֲבִירִין אוֹתוֹ. {הַגָּה: וַחֲזָרָתוֹ לְכַשְׁרוּתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ הַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן, אִם עָבָר בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד (הגהות אשיר״י פרק ג״ה) וּמִנְהָג כָּשֵׁר הוּא שֶׁהַטַּבָּח הַמּוֹכֵר בָּשָׂר יְנַקְּרֶנּוּ קֹדֶם שֶׁיִּמְכְּרֶנּוּ, פֶּן יִכָּשְׁלוּ בּוֹ הַקּוֹנִים (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ מ׳).}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) ויראה שמה שקאמר ששומן האליה סמוך לזנבו שרי היינו פני החצר שבחוץ והוא כולו שומן אבל לצד פנים כולו אסור כמ״ש לעיל בשם מהר״י בן חביב וכן נוהגים לנקר הכל לצד פנים עד שמגיעים לאותו שומן שהוא ג״ה בחוץ ושם הוא כמין קרום דק והוא הגיד המפסיק הנזכר שהוא כעין פי׳ האלפס בחלב המתנים וב״י פי׳ דברי הרי״ף בענין אחר כמו שיתבאר למטה: (ב) והמנהג בין מנקרי בשר לנקר כולו בכבש ובשור אין מנקרים רק קצתו כמנהג בני בודין ואומרים הטעם כי הבהמה מיפרקא יותר כבש משור ודע כי הלב זה הוא לצד חוץ הצלעות קטנות שנשארות באחוריים והוא בין השומן שנראה בחוץ ובין הבשר המונח על הצלעות אצל השדרה ונראה בראש אחוריים וכשמפרידין השומן מבחוץ מעל אותו בשר נראה אותו חלב עוד כתב הרשב״א שאותו החלב שהוא בראש הכסל תחת הקרום לבד לכ״ע הוה חלב דהקרום לבד לא מקרי חיפוי בשר עכ״ל תשובה סימן ש״ח וע״ל סימן ס״ה כיצד מנקרין חלב זו: (ג) בהגה״א פא״ט אחר שמסירים חלב שעל הכרס יש קרום על הכרס ותחת אותו קרום יש חלב דבוק בכרס ואסרו רבינו אפרים ור׳ יואל התירו וכן נהגו גדולי רינו״ס לאכול הדבוק לכרס עד הטחול ומה שמצד הטחול אף ע״פ שדבוק לכרס אוסרים וראייתם בא״ז עכ״ל: (ד) ובא״ו הארוך כלל כ׳ ובמקום שנהגו בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בס׳ עכ״ל: (ה) וכ״כ בא״ו הארוך בשם סמ״ק עוד כתב שם בהג״ה דחומרא יתירה הוא להצריך לחטט אחריהם וכן איתא בשאילות חלומות דר״ת להתיר עכ״ל וצ״ל דאינו ר״ל דמותר לגמרי דאיך יחלוק על הגמרא אלא דר״ל אם חטט אחריהם עד שמצאן במנין שוב אין צריך לחטט לאורך הגידין במקום דבליעותא: (ו) ובא״ו הארוך ונוהגים בקצת מקומות שנוטלים הגידין הסמוכים תחת ג׳ הצלעים התחתונים עד השדרה שצריך לחטט אחריהן עכ״ל: (ז) ונראה הא מיירי כשמנקר הדקין ואינו מושך אותן בעודן חמימין אבל כשמושכין אותן בשעודן חמין נוהגין כדברי המרדכי דהמנהג פשוט בהדורא דכנתא של עגל מסירין הקרום שעל כל הדקין ואין עושין כן לשור או כבש ונ״ל טעם משום דבעגל המנהג להניח הדקין עם השומן הסמוך שהוא בהכנתא דאוכלין הכל ביחד ועל כן מאחר שעכ״פ צריכין להסיר הקרום שעל השומן הסמוך לקיבה כי צריכין לגרור מן הדקין ראש מעייא שאצל הקיבה ולפעמים נשאר הקרום שעליו עם שאר הקרום ואין הנשים בקיאין בזו לכן נתפשט המנהג לנקר הכל וכמ״ש המרדכי דאם נסתפק צריך לגרור הכל אמנם בשור ובכבש שמסירין הדקין מן השומן והחלב נשאר בדקין וא״כ ניכר במקום שהיה דבוק אצל הקיבה לכן אין מנקרין רק המקום ההיא ואין חוששין למקומות אחרים והוא טעם הגון בעיני מזו נתפשט המנהג: (ח) ולדידן צריך לנקר הכנתא לצד הקיבה ולצד הכרכשא: (ט) והמנהג למדוד בזרוע ואין מקפידין שיהא אמה מצומצם וכ״ה במהרי״ל: (י) וסיים שם וכן צריך להסיר הקרום מן הבהמה מצד פנים סמוך לדופן החזה עכ״ל ובאשר״י ריש ג״ה דדברי ר״י עיקר ובאגור משמע דיש להחמיר כדברי רא״ם: (יא) וכ״כ בא״ו הארוך כלל ב׳ להתיר השומן שתחת הקרום עכ״ל: (יב) וכ״ה במרדכי שלנו ובאו״ה הארוך כלל כ׳ כתב בשם המרדכי דאף לאחר שיצטננו שניהם כל צרכו אסור ואע״פ שנאמר וישימו החלבים על החזות שאני במקדש שהכהנים זהירים וזריזין אבל עתה שאין אנו נזהרים כ״כ אין לנו להקל כי לפעמים יסמוך הטבח על דעתו ויסבור שנצטנן ויהיו עדיין הם עכ״ל ואפשר שהיה לו במרדכי נוסח אחר ממרדכי שלנו ונראה שאין לחוש דהא כתב הרמב״ם בסמוך דאפילו אם הוא חם בדיעבד שרי וא״כ אף לכתחילה מותר במקום שנאמר שכבר נצטנן: (יג) וכ״כ במרדכי פג״ה על הקרום הנאסר מטעם הלב אם נמלח עם חתיכות נראה דיש לו דין חלב כחוש וסגי לו בקליפה וכ״כ בספר ה״ג ודלא כמו שכ׳ שם בשם ר״ב על יותרת הכבד שנמלח עם חתיכות נראה דיש לו דין שנמלח עם הקרום והצריך ס׳ כמו בשאר חלב וע״ש ונ״ל דלפי מאי דקי״ל לשער בכל מליחה בס׳ ואין אנו מחלקין בין חלב כחוש לשמן כמו שיתבאר לקמן סימן ק״ה א״כ לפי טעם המרדכי היה לנו לשער בס׳ אך לפי הטעם שכתב הרמב״ם יש להקל בקרומין ובחוטין אף לדידן וכדאי הוא לסמוך עליו במקום פסידא נ״ל אמנם בא״ו הארוך כלל י״ט אוסר עד ס׳ וע״ל סימן ע״א וע״ה: (יד) וסיים שם המוכר טריפות בחזקת כשרות ומת קודם שעשה תשובה היה אסור להתעסק בקבורתו ואפילו כלבים אוכלין אותו ולוקקים את דמו אסור להבריח מעליו אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה עכ״ל הג״ה וע״ל בסימן קי״ט דינים אלו ועיין בת״ה סימן ל״ד חזרת טבח שיצאה טריפה מידו: (טו) ובתשובות מהר״י קולון שורש מ׳ דמנהג כשר הוא דטבח ינקר הבשר בטרם ימכרנו פן יבשלו בו בני אדם ויש לזה ראיה מדברי רבותינו: (טז) ובמרדכי משמע דאסור ובהג״ה ש״ר כתב מהרא״י קבלתי נוהגין להכשיר ואפילו בחלב הרבה שעל הירך ועל האליה לא חיישינן ולא סמכינן בזו אמרדכי והגה״מ דאסרי עכ״ל ובפסקים משמע דמ״מ לכתחילה אין להשהות בשר בלא ניקור ג׳ ימים עכ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144